אתם ניצבים- על שורש י.צ.ב בתורה

לשורש יצ"ב שלוש משמעויות במקרא:
א. קימה, עמידה. בהשאלה על ה': "ניצב לריב ה' ועומד לדין עמים" (ישעיהו ג' יג) ועוד, על בני אדם: "וכל העם ניצב עליך" (שמות י"ח, יד) ועוד. אלו בבניין נפעל, וגם בבניין התפעל: "התיצבו לפני ה'" (שמואל א' י' יט), "ויתייצבו בתחתית ההר" (שמות י"ט יז).
ב. עמידה לעשות משהו, הכנה לעשות משהו: "התייצב והכן לך" (ירמיהו מ"ו יד), הכנה למלחמה: "התיצבו וראו את ישועת ה'" (שמות י"ד יג), "ערכה לפני התיצבה" (איוב ל"ג ה)- התכונן לערוך טענותיך. "מי יקום לי עם מרעים, מי יתייצב לי עם פועלי און" (תהילים צ"ד טז)- מי יילחם לי עם פועלי אוון.
ג. התקיים, החזיק מעמד: "לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך" (תהלים ה' ו)- אין להם קיום. "לא יתייצב איש בפניך" (דברים ז' כד).
כריתת הברית בערבות מואב מכפלת בתורה את שלשת המשמעויות. עמידה פיזית בעת כריתת הברית, הכנה לקראת הכניסה לארץ, הכנה מנטלית וגם הכנות מעשיות לכיבוש והתנחלות. קביעה שהברית בין ה' לישראל שרירה וקיימת לעד, אותה ברית שנכרתה בערבות מואב עם דור באי הארץ שהיא המשכה של ברית סיני תעמוד לדור דורים.

המשמעות השנייה של התייצבות כנכונות לבצע משימות נעלות יכולה מהווה כותרת לנושאים המופיעים בהמשך הפרשה:
א. "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת"- חז"ל למדו מפסוק זה את מושג הערבות: "כל ישראל ערבים זה בזה", האחריות של האדם אינה רק על עצמו אלא גם על הסובבים אותו. על האות עיין ועל "לנו ולבנינו" יש נקודות המלמדות שהערבות התחילה רק אחרי שעברו את הירדן והיו במעמד הר גריזים והר עיבל. הנכונות לקחת אחריות על החברה כלולה בהתייצבות לפני ה'. חיי העם בארצו מותנים בערבות ההדדית.
ב. "לא בשמיים היא"- משה מעביר מסר מרכזי לעם ישראל שהתורה אינה בשמיים: "כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו". התורה ניתנה לעם ישראל וזה היסוד של תורה שבעל פה, היונקת את כוחה מהתורה שנתנה מן השמיים אבל היא "תורת האדם", תורה המתייחסת לחיי האדם עלי אדמות ונתונה לעם ובראשו חכמיו לדרוש, לתקן תקנות, לגזור גזרות ולהנהיג מנהגים. תורה דינמית הלובשת צורה ופושטת צורה במהלך הדורות ותמיד סמוכה על התורה מן השמיים. כדי לעמוד במשימה זו צריך להתייצב, אחריות עצומה של נאמנות לתורה שבכתב ונאמנות לאתגרי החיים המשתנים.
ג. הבחירה החופשית: "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (ל', יט), חופש הבחירה היא יסוד התורה והחיים, כדי לבחור צריך "עמוד שדרה" רוחני ונפשי, קיימת המלצה לבחור בחיים, מושג כללי מאד שבוודאי מכוון לדרך המותוות על ידי התורה, עיצוב הדרך הזו בצורה מדויקת היא משימה מורכבת הדורשת מחשבה, הכרעה ונטילת אחריות. הבחירה ונטילת האחריות היא חלק מרכזי בהתייצבות.
במרכז הפרשה נמצאת נבואת משה על כך שישראל לא יעמדו במשימה ולכן יבואו עליך הברכות והקללות, אבל כיון שהברית היא נצחית יהיה גם תהליך של גאולה. תהליך הבנוי ממספר שלבים, והוא משולב עם התערבות שמימית:
וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיך. וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ
תשעה פעלים: ושב, ורחמך, וקבצך, יקחך, והביאך, והיטבך, והרבך, ומל, ונתן.

התחלת המהלך תלויה בעם:
וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

אבל המשכו ונראה שרובו מנווט על ידי ה' אלוקיך. פעילות אנושית משולבת עם סיוע והכוונה אלוהית. ככל שמדובר בתהליך רחב יותר, תהליך של גאולה לאומית או אוניברסלית ההתערבות השמיימית יותר נצרכת וגם ניכרת, אבל השילוב ככל הנראה קיים גם בתשובה האישית של הפרט, שצריך לפתוח את הפתח הצר לתהליך של שינוי והמשכו יהיה בשילוב בין האדם לאלוהיו. תחילת התהליך היא לקיחת האחריות של האדם על מעשיו:

אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד'....הננו נכונים להבין שיש מקום גם להשקפה של בחירתו של האדם וחופשו וגם לאי-בחירתו ואי-חופשו, והדברים נמשכים מכל הזרמים שבהוויה. אך כל זמן שלא שב האדם מחטאו, לא סידר לו את אורחות תשובתו, הרי הוא מונח תחת הסבל של בחירתו והאשמה של כל מעשיו, וכל תוצאותיהם הרעות מוטלות עליו. אמנם אחרי הארת התשובה מיד נמסרים למפרע כל המגרעות שבחייו, וכל המעשים, שלגבי ערכו של האדם אינם טובים, ותוצאותיהן הן מרות לו, לרשות הגבוה, וכולם נערכים מחוץ ליסוד חופשו ובחירתו. (הראי"ה קוק אורות התשובה פרק ט"ז).

ההתייצבות היא לקיחת אחריות, היא יסוד התשובה הכללית והפרטית, וכשהיא מתקיימת באה מאליה ההארה האלוהית הממשיכה ופותחת את הדרך אל עץ החיים.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.